סוגיית הפיטורים שלא כדין מהווה אחד הנושאים המרכזיים בדיני העבודה בישראל. חובת תום הלב ביחסי עבודה, המעוגנת בחוק החוזים ובפסיקת בתי הדין לעבודה, מחייבת את המעסיק לפעול בהגינות ובסבירות בהליך הפיטורים. הליך הפיטורים חייב להתבצע לפי הוראות החוק ומשפט העבודה כאשר הוא אינו מתבצע באופן כזה, מתעורר חשש של פיטורים שלא כדין. פיטורים שלא כדין עשויים לנבוע מפגמים מהותיים בהליך, כגון היעדר שימוע, פיטורים משיקולים פסולים, פיטורים בניגוד להוראות חוק או הסכם קיבוצי, או פיטורים הנגועים בחוסר תום לב קיצוני.
זכות השימוע, שהינה זכות יסוד במשפט העבודה, מחייבת את המעסיק לקיים הליך שימוע הוגן טרם קבלת החלטה על פיטורים. על המעסיק להודיע לעובד מראש על כוונת הפיטורים, לפרט את הסיבות לכך, לאפשר לעובד להיערך כראוי לשימוע, ולתת לו הזדמנות אמיתית להשמיע את טענותיו ולנסות לשכנע בדבר הצדקת המשך העסקתו. פגמים מהותיים בהליך השימוע עשויים להוביל לקביעה כי הפיטורים נעשו שלא כדין, על כל המשתמע מכך.
החקיקה בישראל מעניקה הגנות מיוחדות מפני פיטורים לקבוצות עובדים מסוימות, כגון נשים בהיריון, עובדים בטיפולי פוריות, עובדים בחופשת לידה, חברי ועד עובדים ועובדים שהתלוננו על הטרדה מינית. פיטורי עובדים אלה מחייבים קבלת היתר מוקדם מהממונה על עבודת נשים או מבית הדין לעבודה, לפי העניין. פיטורים בניגוד להוראות אלה יוכרו כבטלים, והסעדים בגינם עשויים לכלול צו החזרה לעבודה, פיצוי כספי משמעותי ואף פיצויים עונשיים במקרים המתאימים.
