נושא זכויות נשים במשפט העבודה הוא חשוב ורגיש. ההגנה על זכויות נשים במשפט העבודה הישראלי מעוגנת במספר דברי חקיקה מרכזיים, ובראשם חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. החקיקה מעניקה הגנה מקיפה לנשים בתקופות של הריון, לידה וטיפולי פוריות, וקובעת איסור על פיטורי עובדת בתקופות אלו ללא היתר מהממונה על עבודת נשים. כמו כן, החוק מחייב מתן התאמות במקום העבודה לנשים הרות ואימהות מיניקות, ומסדיר את זכותן להיעדר מהעבודה לצורך בדיקות רפואיות הקשורות להריון.
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996, מעגן את עקרון השוויון בשכר ואוסר על אפליה בין עובדים ועובדות המבצעים עבודה שווה או שוות ערך. החוק מטיל על המעסיק חובה אקטיבית לפעול למניעת פערי שכר מגדריים ומעניק לעובדת זכות לקבל מידע אודות רמות השכר במקום העבודה לצורך בחינת קיומה של אפליה. הפסיקה פיתחה כלים ומבחנים לזיהוי אפליה בשכר, תוך הכרה בכך שלעיתים האפליה מוסווית או עקיפה.
מערך ההגנות על נשים בשוק העבודה כולל גם זכויות הוריות המוענקות לשני בני הזוג, כגון הזכות לחופשת לידה, דמי לידה, שעת הורות וימי מחלת ילד. בשנים האחרונות הורחבו זכויות אלה במטרה לקדם שוויון מגדרי ולעודד חלוקה שוויונית יותר של הטיפול בילדים בין בני הזוג. הפסיקה מדגישה את חשיבות האיזון בין עבודה למשפחה ומחייבת מעסיקים להתחשב בצרכים משפחתיים של עובדים ועובדות, תוך הכרה בכך שאיזון זה מהווה אינטרס חברתי רחב החורג מעבר לזכויות הפרט.
